פסק-דין בתיק ת"ק 010057/02

בפני תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכבו של התובע בגין תאונה מיום 21.3.02.

התובע טען בתביעתו כי רכב שהיה נהוג על ידי הנתבעת מס' 1, (להלן: הנתבעת) פגע ברכבו מאחור והדף אותו לעבר רכב שעמד לפניו, כך שרכבו ניזוק הן בחלקו האחורי והן בחלקו הקדמי.

התובע פוצה על ידי חברת הביטוח שלו ותביעתו הינה בגין הנזקים העקיפים.

הנתבעות הגישו כתב הגנה ביום 17.10.02 וטענו, כי התובע פגע ברכב שעמד לפניו, בטרם נפגע על ידי רכבה של הנתבעת, לפיכך טענו הנתבעות, כי הינן אחראיות לפגיעה בחלק האחורי של הרכב, בלבד.

הנתבעת מס' 2, מוסיפה וטוענת כי מדובר בשתי תאונות ולפיכך היה על התובע לשלם השתתפות עצמית בגין כל תאונה בנפרד ויש על כן לחייבה בפיצוי בגין הנזקים העקיפים באופן יחסי בלבד.

התובע העיד כי הספיק לבלום, סנטימטרים ספורים מהרכב שנסע לפניו וכי אז, נפגע מאחור על ידי רכבה של הנתבעת ונהדף אל עבר הרכב שעמד לפניו.

התובע חזר בחקירתו הנגדית על גרסתו, כי ראה את הרכב שלפניו בולם והספיק לעצור בטרם נפגע מאחור. כן העיד התובע, כי היתה מכה אחת בלבד.

עדותו של התובע אמינה עלי ותואמת את הגרסה שנמסרה מטעמו בטופס ההודעה על התאונה שהוגש וסומן נ/1.

הנתבעת הודתה בעדותה כי פגעה ברכבו של התובע מאחור.

הנתבעת טענה בעדותה כי שמעה פגיעה קודמת, אך לא ראתה את הפגיעה.

לטעמי כשרכב הנוסע לפני הנהג, פוגע ברכב שלפניו, יכול הנהג הנוסע מאחור לראות ולהבחין בפגיעה. משהעידה הנתבעת, כי לא ראתה את רכבו של התובע פוגע ברכב שלפניו, אין די בעדותה כדי להוכיח כי רכבו של התובע פגע ברכב שלפניו בטרם נפגע מאחור על ידי רכבה.

הנהגת ברכב הראשון בשיירה, לא זומנה לעדות. איני מוכנה לקבוע ממצאים על סמך טופס הודעתה על התאונה, שהוגש וסומן נ/4, שכן הנהגת לא זומנה לעדות ולא נחקרה בחקירה נגדית. כמו-כן אין בטופס ההודעה, (נ/4), כדי לשפוך אור על הנסיבות, שכן אין בו התייחסות לשאלה, אם הנהגת הרגישה פגיעה אחת, שמשמעה כי נפגעה כתוצאה מהדיפת רכבו של התובע לעבר רכבה, או שתי פגיעות, המעידות על שתי תאונות. ניתן אף לאמר, כי בהעדר ציון של שתי פגיעות, תומך טופס ההודעה בגרסת התובע, כי היתה פגיעה אחת בלבד, אך כאמור משהנהגת ברכב זה, לא זומנה לעדות, אין בדעתי לקבוע ממצאים על סמך הודעתה על התאונה.

נציג הנתבעת מס' 2, טען כי היה על התובע לזמן את הנהגת ברכב הראשון לעדות. טענה זו אינה מקובלת עלי.

כאמור התובע טען בתביעתו כי נפגע מאחור על ידי רכבה של הנתבעת ונהדף לעבר הרכב שעמד לפניו.

 בכתב ההגנה, שהוגש רק ביום 17.10.02, טענו הנתבעות כי התובע פגע לראשונה ברכב שלפניו ורק לאחר מכן נפגע מאחור. טופס ההודעה של הנהגת ברכב הראשון לא הועבר על ידי הנתבעות לתובע. לפיכך אם ברצון הנתבעות היה להוכיח את טענתן, כי התובע פגע לראשונה ברכב שעמד לפניו ורק לאחר מכן נפגע מאחור, על ידי רכבה של הנתבעת, היה עליהן לזמן את הנהגת ברכב הראשון לעדות ומשלא עשו כן, לא הוכיחו את טענתן.

כאמור, עדותו של התובע היתה אמינה ועקבית ואיני מוצאת להטיל בה ספק על סמך השערות לגבי היחס בין גובה הנזק בחלק האחורי של הרכב לעומת גובה הנזק בחלק הקדמי של הרכב, מה עוד שהנזקים שנגרמו לרכב הראשון בשיירה לא הוכחו.

אשר על כן, אני מקבלת את גרסת התובע, כי רכבו נפגע מאחור, על ידי רכב שהיה נהוג על ידי הנתבעת ונהדף לעבר רכב שעמד לפניו.

כאמור, תביעתו של התובע מסתכמת בנזקים העקיפים, המסתכמים על פי אישור המבטחת שצורף לתביעה בסך של 3,072 ש"ח. (השתתפות עצמית בסך 1,648 ש"ח, השתתפות עצמית בירידת ערך בסך 459 ש"ח וכינון בסך 967 ש"ח).

צודקות הנתבעות בטענתן כי שכ"ט השמאי צריך היה להיות משולם על ידי המבטחת של התובע בהיותו חלק מהנזק הישיר ששולם על ידי המבטחת.